דוד ואח' נ' ביטוח ישיר - איי די איי חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 28.5.08. התובעת הגישה ביום 11.2.13 תביעה, בין היתר, גם כנגד מבטחה – הנתבעת בגין נזק שנגרם לרכבה. טוענת הנתבעת להתיישנות התביעה מכוח הוראות הפוליסה ומכוח הוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981. המחלוקת אשר לפני להכרעה הינה האם עומדת לנתבעת טענת ההתיישנות, או שמא זו פעלה בחוסר תום לב ו/או שלא בהתאם להוראות חוזר בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות ציבור מיום 28.3.11 כשלא שלחה לתובעת כל הודעה בדבר התיישנות.

2.התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים מיום 28.5.08 בה נגרם נזק נטען לרכבה.

3.התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבעת 1 שהינה המבטחת של רכבה וכן כנגד הנתבעים 2 ו-3 שהינם הנהג והמבטחת של רכב צד ג' שהיה מעורב בתאונה.

4.לאחר שנשמעו עדויות וטענות הצדדים ביום 14.6.13 ניתן פסק דין כנגד הנתבעים 2 ו- 3.

5.הנתבעת 1 הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף בטענת התיישנות מכוח הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1982 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

6. בדיון מיום 11.6.13 ובכדי לאפשר לתובעת את יומה בפני בית המשפט אל מול טענותיה של הנתבעת 1 בטענת התיישנות, התיק כנגד הנתבעת 1 נותר פתוח ובית המשפט אפשר לתובעת להגיש תגובה בכתב לבקשה וכך היא עשתה. לאחר קבלת תגובת התובעת, זומנו הצדדים לדיון נוסף ליום 24.11.13 ובדיון כאמור נשמעו טענות הצדדים מעבר לנטען בבקשה ובתגובה.

7. טוענת הנתבעת לכך שהיות ומקרה הביטוח אירע ביום 28.5.08 חלפו 4 שנים ו 9 חודשים עד למועד הגשת כתב התביעה ובהתאם להוראות הקבועות בפוליסה בסעיף 14 (פרק ד') והוראות סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח, תביעתה של התובעת התיישנה.

8. בתגובת התובעת לבקשה נטען שהנתבעת מנועה מלעלות טענת התיישנות מכוח עיקרון תום הלב. הנתבעת נהגה עם התובעת שלא בתום לב ועשתה ככל שניתן בכדי "להרדים" אותה על ידי תחלופת מכתבים וניהול משא ומתן מתמשך עד שהגיע תקופת ההתיישנות. כמו כן, 6.6.13 הוצע לה הצעת פשרה.

9.בנוסף, טוענת התובעת שהנתבעת לא פעלה על פי חוזר בירור ויישוב תביעות וטיפול בפניות ציבור מיום 28.3.11 (להלן :"החוזר") סע' 8 ז. שם נקבע, בין היתר:

"הודעה בדבר התיישנות תביעה

1)הודעת תשלום, הודעת תשלום חלקי, הודעת דחייה והודעת המשך בירור ראשונה - תכלול פסקה אשר בה תצוין בהבלטה מיוחדת תקופת התיישנות התביעה בהתאם להוראות הדין הרלוונטיות, וכן יצוין כי ככלל, הגשת התביעה לגוף מוסדי, אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות וכי רק הגשת תביעה לבית משפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות (להלן – פסקת התיישנות).

2). כל הודעה הנשלחת לתובע בנוגע לתביעה במהלך השנה שקדמה למועד הצפוי להתיישנות התביעה תכלול פסקת התיישנות, את מועד קרות מקרה הביטוח וכן יצוין בה כי מרוץ ההתיישנות החל במועד קרות מקרה הביטוח.

3) לא כלל גוף מוסדי פסקת התיישנות בהודעה לפי פסקה (1) שנשלחה לתובע שלא במהלך השנה שקדמה למועד הצפוי להתיישנות יראוהו כמי שהסכים שתקופת הזמן שבין המועד הראשון שבו היה עליו לתת הודעה ובה פסקת התיישנות לבין המועד שבו ניתנה בפועל הודעה ובה פסקת התיישנות, לא תובא במניין תקופת ההתיישנות. הסכמת הגוף המוסדי בפסקה זו, תחול רק לגבי ההפרה הראשונה של הגוף המוסדי במהלך השנה שקדמה למועד ההתיישנות..."

10.סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע:

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח."

11.אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהתאונה ארעה ביום 28.5.08 והתביעה הוגשה ביום 11.2.13, דהיינו, כארבע שנים ותשעה חודשים לאחר קרות האירוע נשוא התובענה. לפיכך, אין חולק על כך שהתביעה כנגד הנתבעת 1 הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק חוזה הביטוח.

12.אין גם מחלוקת על כך שהתובעת לא קיבלה כל הודעה מצדה של הנתבעת בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות ולמיצוי זכויותיה במסגרת תקופה זו.

13.טענותיה של התובעת כנגד הנתבעת הינה בשני מישורים: האחד, שהנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות החוזר ולא מסרה לה כל הודעה בדבר חלוף תקופת ההתיישנות והשני עניינו ניהול מו"מ שלא בתום לב ושלא עפ"י אמות המידה המצופות מחברת ביטוח.

14.אדון תחילה בהוראות החוזר. אכן בהתאם להוראות כאמור וכמפורט בחוזר חובה על חברת הביטוח ליידע את מבוטחו בדבר התיישנות התביעה.